רסקו חוזרות עם אלבום חדש שמרחיב את השפה המוזיקלית שההרכב בנה לאורך השנים, ומחדד את מה שהפך אותה למזוהה כל כך כבר מההתחלה.

רסקו הן עדן עטיה בגיטרה ושירה, גאיה וייסמן בבס ושירה ואיתי חמודי בתופים. שם ההרכב לקוח מהשיר "At the Rasco" של צ׳רלי מגירה, נקודת מוצא שמתאימה היטב לעולם המוזיקלי של השלישייה: סרף, גאראז' ופופ של שנות השישים נפגשים עם פסיכדליה ושוגייז.

ההשפעות של The Cramps, The Beach Boys, Elvis Presley ו-April March נוכחות בשפה של רסקו, אבל לאורך השנים הן הפכו למשהו מעבר לצליל המובחן שלהן אלא לכדי התלכדות מחדש ולדי אן איי של הלהקה: ישיר אך לא מלוטש מדי לצד תשומת לב גדולה לפרטים, מתח שחוזר שוב ושוב בין העיר לטבע, בין קצב גולמי לרגעים שקטים ומרווחים יותר.

אחרי אלבום הבכורה "Dmaot", האלבום החדש לוקח את רסקו צעד קדימה. ההפקה פתוחה ורחבה יותר, המעברים בין הצדדים השונים של הלהקה חדים יותר, וכתיבת השירים ממוקדת ובטוחה יותר. בעברית ובאנגלית, האלבום שומר על החום והמיידיות של רסקו, אבל מציג אותם בתוך מסגרת מוזיקלית עשירה ומגובשת יותר.